להקרנה של עיר יתומה הגענו, אני והמתבגרת שלי, נטולות ציפיות או דיעות קדומות.
אדוארד נורטון הוא אחד השחקנים החביבים עלי אבל לא קראנו דבר על הסרט מלבד תקציר העלילה ולא ידענו למה אנחנו נכנסות.
לא ברור אם זה היה טוב או לא.
עלילת הסרט מתרחשת בניו יורק של שנות החמישים של המאה ה- 20.
ליונל אסרוג (אדוארד נורטון, שגם כתב את התסריט, ביים את הסרט והפיק אותו יחד עם
דיוויד וגנר) הוא חוקר פרטי שהתייתם מאימו בגיל 6 וגדל בבית יתומים קתולי קשוח.
ליונל סובל מתסמונת טורט ואפילו לא יודע מה שם ההפרעה ממנה הוא סובל.
כתוצאה מהטורט הוא חווה בדידות חברתית גדולה למדי, מלבד ארבעת החברים שלו בחברת בחקירות, שגדלו איתו בבית היתומים.
מנהיג החבורה הוא פרנק מינה (ברוס וויליס בתפקיד קטנטן), שנרצח מיד עם תחילת הסרט ומותו מניע את העלילה.
בעקבות הרצח של פרנק, ליונל יוצא למסע לפענוח הרצח, בגיבוי חבריו. לאט לאט ובלי להתכוון הוא עולה על תוכניות, מזימות ותככים של אנשי השלטון המקומי.
במהלך הדרך הוא מתאהב, רוכש חברים, מגלה פנים אחרות של פרנק ושל החברים האחרים שלו, ובסופו של דבר מנצח.
רשימת השחקנים בסרט ארוכה ומרשימה:
אדוארד נורטון, ברוס וויליס שמגיח לכמה דקות, וויליאם דפו המצוין,
אלק בולדווין, והמון פרצופים מוכרים שאנחנו לא בהכרח זוכרים מאיפה כמו לזלי מאן, מייקל קנת' וויליאמס, רוברט וויזדום, דאלאס רוברטס,
שרי ג'ונס, בובי קנאבלי, גוגו אמבתה-רו ואחרים.
המשחק בסרט מצוין ופס הקול הג'אזי מענג. הסרט מועבר בסגנון הפילם-נואר, עם פס הקול הנדרש המדוברר על ידי ליונל עצמו, והצילום בסרט מקסים.
הסרט הוא כמעט בשחור-לבן, בלוק מיושן ומונוכרומטי במתכוון, מלבד אהובתו של ליונל,
לורה, הבולטת במעילה הכחול וחולצותיה הצבעוניות.
הביקורות על עיר יתומה, שקראתי אחרי הצפייה בו, מהללות, ובסופו של דבר נהניתי ממנו מאוד.
יחד עם זה ההתרשמות שלי היא שאדוארד נורטון צריך עדיין להשתפשף ולצבור ניסיון כבמאי כדי ליצור סרט בעל שפה אחידה ורצופה.
בעיה נוספת היא מורכבות העלילה ודרך הצגתה לנו, הצופים.
הסיפור מתפתל וחושף לנו סודות, לאו דווקא בסדר הגיוני של גורם ותוצאה.
לפעמים, האמת שחשבנו שגילינו היא שקר נוסף, שמתגלה מאוחר יותר.
לי אישית זה הזכיר את המורכבות של סדרת סרטי "אושן". אמנם מדובר בסרטים שונים לחלוטין, אבל גם באושן וגם בעיר יתומה, אם מיצמצת רגע אתה עשוי ללכת לאיבוד. הנערה שלצידי לא הצליחה לעקוב אחרי עלילת הסרט ולא הבינה ממנו דבר.
אני נהניתי.
אולי צריך לאהוב את הפילם נואר יותר, ואולי זה באמת הניסיון של נורטון כבמאי שיכול היה לקחת את הסרט קצת יותר רחוק. 
את ג'וקר כבר ראיתם?
