אחרי 30 שנה

אחרי 30 שנה (כמעט) אווה, חברתי הגרמניה הודיעה שהיא מגיעה לביקור.
כשהיתה כאן בפעם הקודמת היינו שתינו טינאייג'ריות, תלמידות המשתתפות במשלחות נוער מארחות ומתארחות,
במסגרת קשרי ידידות בין בית הספר שלי, בקיבוץ יפעת ובית הספר שלה, בדיסלדורף.

עכשיו, אחרי 30 שנה (כמעט), בזכות מדיניות השמיים הפתוחים,
הטיסות הזולות והעולם שלנו שהפך קטן מתמיד, אווה הגיעה שוב לביקור.

שתינו באמצע שנות ה-40, לשתינו משפחות וילדים שאפילו נפגשו במהלך השנים באמצע הדרך .

בתמונה - החבורה במפגש לפני שנתיים.
טוב, אמסטרדם זה אמנם לא ממש אמצע הדרך, אבל הבנתם את הרעיון נכון?

בזמנו, חרשנו עם המשלחת כמעט את כל הארץ, לאורכה ולרוחבה.
בכל זאת הם היו כאן כמעט חודש שלם.
הפעם בביקורה בארץ, לרשותנו עמדו חמישה ימים נטו ורציתי להכיר לאווה ישראל קצת אחרת.
חיפשתי דברים מיוחדים, צדדים קצת יותר שונים ומגניבים.

התייעצות קצרה עם מוח הכוורת שלי בפייסבוק הניבה הצעות כמו ירושלים (טוב זה חובה, ברור) קיסריה (בזמנו עשינו את המסלול אליה ברגל – מים אל ים)  יפו העתיקה, חיפה – לראות את המקדש הבהאי, עכו.
חשבנו על סיורי טעימות בשווקים, ביקור במוזיאונים, וקיוויתי בכל ליבי
לימים בהירים ונעימים אפילו שדובר על סוף ינואר.
אחרי הכל, חורף ישראלי הוא סוג של אביב לעומת התקופה המקבילה בגרמניה ואפילו הליכה על חוף הים היא סוג של אטרקציה.

אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד (מרפי וזה…)

בתזמון יוצא דופן עם הנחיתה של אווה בארץ, הטמפרטורות התחילו לצנוח וגשמים עזים החלו לרדת והפכו לסערה גדולה לאורך כל סוף השבוע.

מה עושים? חושבים מחוץ לקופסא ומקווים לטוב… 😉

אז את הערב הראשון, אחרי שעשתה איתי סיבוב בחיפה המוצפת
וביערות הכרמל, (שם לימדתי אותה את המילה "מפלים")  בילינו בהשקה המושקעת והמוצלחת עד מאוד של חנות המותג הגרמני "ZEISS",
הזדמנות טובה עבור אווה להכיר קצת את חיי כבלוגרית.

אחרי 30 שנה - היום הראשון - השקת חנות

לאחר מכן, על מנת להמשיך את הכיף בערב בנות, סיפרתי לאווה על ישראל כמעצמת "חדרי בריחה" הולכת וגדלה והלכנו לבלות באחד המהנים שבהם (תכלס, אחד הפתרונות המועדפים עלי לבילוי במזג אוויר סוער).

לסיכום, היום הראשון הוכתר סך הכל כהפתעה מאוד מוצלחת 😃
היום השני סימן תחילתו של סוף שבוע רגוע.
הסערה המטורפת שהתחוללה בחוץ עשתה לנו חשק להתכרבל בבית, והבנות החליטו שצריך להכיר לאווה מוסיקה ישראלית עדכנית, כמו "הכוכב הבא לאירוויזיון", הפרויקט המופלא "קולולם" ואיך לא… סטטיק ובן אל 🤗

המשכנו בארוחת שבת משפחתית שהיתה גם חגיגת יום הולדת לאמא שלי וקינחנו בסרט ישראלי, לא פשוט, אבל מצוין "העדות".
חייבת לציין שזו היתה חוויה כשלעצמה קודם כל כי אווה הופתעה מקומפלקס בתי הקולנוע המשובח שיש לנו כאן בעיר

ושנית, כי אני לתומי חשבתי שלסרט כתוביות באנגלית… אז חשבתי (ומצאתי את עצמי מתרגמת בלחש חצי סרט 🙄 החצי השני היה בגרמנית…)

בבוקר היום השלישי הבנו שרמת הגולן מושלגת, וכדי שלא אחשב חלילה  לאמא מזניחה ארזנו את עצמנו ואת הבנות ויצאנו צפונה.

התחלנו את המסלול שלנו עם שמש ספונטנית שהפציעה במצפה גדות, וסיימנו את היום בראש פינה.

בזמן שהבנות שלי ניסו לבנות איש שלג, והיות שהיה זה יום השואה הבינלאומי הנצחנו אותו בתמונה לפרויקט WeRemember#

את היומיים וחצי שנותרו לנו בילינו לבד, בלי הבנות!
סוף סוף, אחרי 30 שנה, זמן איכות, רק לשתינו, וכששתי חברות באמצע שנות הארבעים מבלות בלי הילדים זה כבר נראה אחרת לגמרי…

אז את היום הרביעי בחרנו להקדיש לבילוי ביפו – תל אביב.
התחלנו את הבוקר בנמל יפו שגם בימי סגריר לא מאבד מהקסם שלו

המשכנו בשוק הפשפשים הצבעוני

ומשם המשכנו לארוחת צהריים משובחת בפנינה התל אביבית "שרונה מרקט" במסעדת "עראיס" המעולה אשר אחרי כל הסופרלטיבים שקראתי עליה סוף סוף הגעתי ונוכחתי בעצמי שכל מילת שבח מדויקת לגמרי!

Fantastic #lunch ! . . . . #lunchtime #lunchwith #lunchwithgoodcompany #lunchwithgoodfriend

A post shared by Tal Gur (@veryimportantparenttime) on

הזמן טס מהר כל כך כשנהנים, והנה הגענו ליממה האחרונה של אווה בארץ.

הכיוון הכללי היה ירושלים, אבל בדרך לשם רציתי לחשוף בפניה קצת מהאלכוהול המשובח שמיוצר בישראל, קצת מגאוות היחידה שלנו
שתחזור איתה אח"כ לגרמניה.

כך הגענו למטה יהודה, אשר לה שתי ערים תאומות בגרמניה, ופתחנו את היום במושב בקוע, בארוחת גבינות מלווה בטעימות יין משובח ביקב "כרם ברק" – אחד מיקבי הבוטיק הקסומים שאי פעם ביקרתי בהם ועליו עוד אכתוב בהרחבה בימים הקרובים.

חוץ מגבינות מעולות ויינות יוצאי דופן, ליקב כרם ברק יש סיפור מיוחד ומעורר השראה ממש, ומבחינתי הוא הופך לאחד היעדים הנבחרים אליהם אביא עוד חברים שמגיעים מחו"ל בעתיד, ואני ממליצה עליו בחום לכולם.

אבל לא רק יינות בוטיק מייצרים במטה יהודה, אלא גם בירות יוצאות מן הכלל ואת הסיידר האלכוהולי היחיד והכי טעים בארץ.
אז ניצלנו את ההזדמנות והמשכנו לביקור במבשלת "באסטרס" אשר ברמת בית שמש.

הסיידרים של "באסטרס" הם מוצר צריכה בסיסי ומאוד אהוב אצלנו מאז שעברתי לתזונת פליאו ובהתאם, הביקור במבשלה היה אחת החוויות הכי מהנות שזכיתי להן.
גם על כך אכתוב בהרחבה, בינתיים אני ממליצה לכם לברר איפה נקודת המכירה הקרובה ביותר אליכם כדי שתבינו ממה אני כל כך מתלהבת…

לפני הגעתנו לירושלים, רציתי להפתיע את אווה ולסגור מעגל באחד המקומות שביקרנו בו יחדיו במסגרת המשלחת שלנו, נס הרים.

את הדרך הקסומה לשם עשיתי בהתרגשות עצומה, כאשר הבנתי שלמעשה
גם אני, אחרי 30 שנה חוזרת לשם לראשונה.

אחרי התפעלות מחודשת מהנוף הנשקף הסכמנו שתינו שבפעם הבאה אנחנו חייבות לעשות טיול משותף עם הילדים.

לקינוח נכנסנו להתחמם במסעדת "בר בהר" שהיתה שוקקת חיים ומדיפה ניחוחות של אוכל ביתי מפנק ומאפים טריים טריים הישר מהטאבון שלרגע
לא הפסיק לעבוד.

בלב רחב ובטן מפונקת המשכנו בדרכנו לעיר הקודש.
הגענו אליה בשעת בין ערביים, והתמקמנו ממש במרכזה, במקום שהתאים באופן מושלם לצרכינו כתיירות בעיר הקודש – אברהם הוסטל.

מי שעוקב אחרי וקורא את שני הבלוגים שלי, יודע כמה שאני אוהבת  את ירושלים.
אני מבקרת וכותבת עליה מדי כמה חודשים ובכל זאת יש משהו אחר בלגלות את ירושלים בלילה.

לקראת חצות, חזרנו רצוצות להוסטל.
לפני שנכנסנו לישון עוד הספקנו להתענג ב"סלון" של ההוסטל על כוס יין וארוחה הודית (שעליה ארחיב בפוסט נפרד).

בוקר אחרון, ביקור נוסף בכותל אחרי 30 שנה היה מחויב המציאות בשביל אווה.
סיור בתחנות האהובות עלי במחנה יהודה השלים את החוויה גם בשבילי.

אחרי 30 שנה אני מודה שלכמה ימים הרגשתי גם אני כתיירת בארצנו הקטנטונת והמופלאה.

לפעמים, זה בדיוק מה שצריך,
להיות תייר לכמה ימים כדי להיזכר שאחרי הכל, יש לנו ארץ נהדרת.

Facebooktwittergoogle_plusredditpinterestlinkedinmail

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *