מהיר ועצבני – הובס ושואו

מהיר ועצבני – הובס ושואו עלה לאקרנים השבוע ורביד עטיה היתה בפרימיירה וחזרה לספר לנו אם שווה…
לקחתי איתי לסרט את בני בכורי, מתבגר הבית בן ה-15, שממש כמוני וכמו אבא שלו מאוד אוהב את סדרת הסרטים של מהיר ועצבני.
השורה התחתונה היא שאם אתם אוהבים סרטי אקשן בכלל ואת מהיר ועצבני בפרט, אתם צפויים להינות מאוד.
מדובר בסרט אקשן מצוין.

אני מודה שאת הטריילר ראיתי בחצי עין ובזיכרון שלי הוא כלל בעיקר מכוניות מתפוצצות ועפות באוויר, אבל סמכתי על סדרת "מהיר ועצבני" שגם זה יהיה כיף.
כשהתיישבנו בכיסאות קלטתי פתאום שזה בכלל לא "מהיר ועצבני" ואין בסרט אף אחד מהצוות המקורי.
התבאסתי ורף הציפיות שלי ירד פלאים. אבל הסרט, כאמור, מצוין.
מערכת היחסים בין הובס לשואו, שלא אוהבים לעבוד יחד, ממשיכה לשעשע.
הצלע הנשית מעולה וכישוריה לא נופלים מאלה של הגברים – ואני לא מסגירה יותר פרטים כדי לא לעשות ספוילרים בטעות.

מהיר ועצבני - הובס ושואו - הצלע הנשית לא נופלת מהגברים
מתוך הסרט: "מהיר ועצבני: הובס ושואו" באדיבות Tulip Entertainment

כצפוי יש מרדפי מכוניות מרהיבים, ברחובות לונדון ובדרכי העפר של סמואה, פיצוצים ומכות, אבל אין בסרט המחשות ויזואליות של פציעות מחרידות או מוות מרוטש והכל נשאר סטרילי למדי.
על היתרונות והחסרונות של האלימות הסטרילית בקולנוע אפשר לפתח דיון פילוסופי שלם, אבל נשמור את זה לפעם אחרת.

מהיר ועצבני - הובס ושואו - אקשן סטרילי
מתוך הסרט: "מהיר ועצבני: הובס ושואו" באדיבות Tulip Entertainment
מה שמבדיל את הסרט הזה מסרטי אקשן אחרים, ודי אופייני לסרטים של דה רוק באופן כללי, ומה שהופך אותו להרבה יותר מוצלח בעיני, הוא הקלילות שבה הסרט תופס את עצמו.

יש סרטי אקשן שלוקחים את עצמם, ואת הכוכבים שלהם ברצינות יתרה (מי אמר משימה בלתי אפשרית? לא אני) מה שהופך את הסרט לנפיחה פומפוזית, ארוכה כאורך הגלות, גם אם מבדרת לעיתים.
דה רוק לא לוקח את עצמו ואת הסרטים שלו ברצינות יתרה ומתייחס אליהם בדיוק כמו שהם – אמצעי בידור להמונים.
התוצאה היא תענוג.
הדיאלוגים שנונים ומצחיקים.
אני חושבת שכמות הפעמים שאני, וכל הקהל סביב, צחקנו מהדיאלוגים הייתה יותר גדולה מכמות הפעמים שצחקתי בסרטים שהוגדרו כקומדיות.

שתי הופעות אורח סודיות, שלא נאמר עליהם כלום בפרומואים לסרט, סחטו מהקהל קריאות הפתעה (אני לא מגלה במי מדובר!) והתגלו כפנינה קומית בפני עצמה.
האווירה הכללית הייתה של "באנו לעשות איתכם שעתיים של כיף", מה שמאפשר לקהל להתייחס בסלחנות לרובוטיקה עתידנית ופעלולים מופרכים.
אופנועים נוסעים על הקירות ופיצוצים מחריבים ישובים שלמים ואף אחד לא ממצמץ.

בסופו של דבר זה עובד, ואנחנו העברנו שעתיים של תענוג אסקפיסטי – לחובבי הזא'נר בלבד.

 

Facebooktwitterredditpinterestlinkedinmail

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *